<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' סוטה וקנס פ"ה</h1>
<h2>דף לה:</h2>
כל בת שאין לה קנס, כגון האיילונית כאשר כתבתי, אין לה בשת ופגם וצער, חוץ מבוגרת וממאנת וחרשת ושוטה, שהאונס בוגרת וממאנת יש להן בשת ופגם וצער, והאונס השוטה והחרשת (ו)משלם צער בלבד, אבל המפתה כלן פטור מכלום.
<h2>דף לו:</h2>
אומר המיימוני [פ"ב מהלכ' נערה בתולה הי"ז], שזה שנאמר [ויקרא י"ט] אל תחלל בתך להזנותה, אזהרה לאב, שלא יאמר האב הואיל והממון שלו אמחלנו לזה ויבא על בתי או אשכור בתי לכך. שהמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקה היא ובועלה משום לא תהיה קדשה [דברים כ"ג]. ואין קונסין אותו, שלא חייבה תורה רק אונס ומפתה, פרט לזאת שהכינה עצמה לכך. ולהכי מי שיצאה עליה שם רע [בילדותה] אין לה קנס, שהרי הפקירה עצמה לרצונה וגורמת שאח נושא אחותו ואב נושא בתו שמא תלד ולא יודע בן מי הוא.
<h2>דף לח.</h2>
הבת שנתארסה ונתגרשה קנסה לבדו לעצמה. נאנסה או נתפתתה ואחר נתקדשה לאחר, קנסה ושאר הדברים לאביה, שאין ארוסין מוציאין מרשות האב.
<h2>דף לט.</h2>
המאנס חייב לשלם עם הקנס שהוא דמי השכיבה דמי הצער, שנאמר, תחת אשר ענה, ודמי בשתה ופגמה. אבל המפתה חייב בבשת ופגם ולא בצער, שמפותה אין לה צער.
המפתה נותן בשת ופגם מיד ולא נותן הקנס אלא א"כ לא נשאה, שנאמר [שמות כ"ב] ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל. אבל האונס נותן הארבעה דברים מיד וכונס, לפיכך כשתרצה להתגרש או אם מת אין לה כלום.
<h2>דף מ.</h2>
הקנס שוה בכל, בין הבא על בת כהן גדול בין בא על בת גר או ממזרת (קנויה) [קנסה] חמשים כסף. אך הבשת אינו דומה מבייש נערה חשובה ומשפחה מיוחסת למבייש קטנה ענייה ובזויה. ואין דומה המתבייש מאדם גדול וחשוב למתבייש [מ]נבל וקל שבקלים. ולפי זה שמין הדיינין הבשת וכמה היה אביה או משפחתה ראוי ליתן שלא יארע להם דבר זה מאדם זה. הפגם שמין לפי יופיה, רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת לשוק, כמה היא שוה בעולה וכמה שוה בתולה ליתן לעבדו שהוא רוצה להנאתו ולטובתו, ורואין כמה פחתה וישלם. צער לפי קטנותה ובניין גופה ולפי שניו וגופו. אומדין כמה האב רוצה ליתן ולא תצטער בתו מזה ויתן.
<h2>דף מ:</h2>
באו עליה שנים, אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה, (את) [אם] הבא כדרכה ראשון חייב בבשת ופגם, אם הוא אחרון חייב בבשת בלבד, שכבר נפגמה. וזה שבא שלא כדרכה בין ראשון בין אחרון חייב בקנס ובשאר הדברים. אבל אין בשת ופגם של בת שלא נבעלה כלל כבשת ופגם זו שנבעלה שלא כדרכה.
כל בת שאין לה קנס, כגון האיילונית כאשר כתבתי, אין לה בשת ופגם וצער, חוץ מבוגרת וממאנת וחרשת ושוטה, שהאונס בוגרת וממאנת יש להן בשת ופגם וצער, והאונס השוטה והחרשת (ו)משלם צער בלבד, אבל המפתה כלן פטור מכלום.
<h2>דף מא:</h2>
שלשה דברים של מפתה וארבעה של אונס של אב, שכל שבח נעורים לאב. ואם אין לה אב הרי הן של עצמה. מפותה ואנוסה שלא תבעה עד שבגרה או עד שנשאת או עד שמת האב הכל שלה. תבעתו בדין ואחר בגרה או נשאת, של אב. מת האב של אחים, שהן יורשי האב, שמעת עמדה בדין זכה בהן האב.
<h2>דף מב.</h2>
האומר, אנסתי, פתיתי בת פלוני אין משלם קנס, שמודה בקנס פטור. אבל משלם בשת ופגם על פי עצמו וצער לאונס. אמרה לו, אנסתני. והוא אומר, לא כי אך פתיתי, נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בשת ופגם, שהרי הודה במקצת.
